Psa'him
Daf 61a
משנה: זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי. רָאָה שָׁלֹשׁ שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁמִינִי. וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשֵּׁנִי. רָאָת שְׁנֵי יָמִים שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁלִישִׁי. וְהַזָּבָה שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשְּׁמִינִי׃
Traduction
Pour un homme atteint de gonorrhée qui a eu deux écoulements (dont l’impureté dure 7 jours, sans entraîner de sacrifice), on pourra égorger l’agneau pascal avant la fin du 7e jour (au moment où il prendra le bain légal). S’il a eu trois atteintes, on ne pourra égorger la victime pour lui qu’au 8e jour (s’il coïncide avec la veille de Pâques). De même pour la femme dont l’état de pureté est douteux, et qui, un jour sur deux, reste sans tache, on pourra égorger la victime au second jour qu’elle compte comme point de départ de la pureté; si elle a été atteinte pendant deux jours, on peut sacrifier pour elle au 3e jour où elle est intacte; si elle voit des atteintes trois jours consécutifs (ce qui constitue l’état maladif réel), on n’égorgera la victime qu’au 8e jour de purification.
Pnei Moshe non traduit
מתני' זב שראה שתי ראיות. שטמא הוא טומאת שבעה ואינו צריך קרבן:
שוחטין עליו בשביעי. לאחר שטבל דכשיערי' שמשו חזי למיכל לאורתא ואם אחר שנזרק הדם ראה עוד ראייה אחת פטור הוא מלעשות פסח שני מפני שבשעת זריקה ראוי היה לאכול לערב אבל טמא מת שחל שביעי שלו בי''ד נדחה הוא לפסח שני אע''ג דחזי הוא למיכל לאורתא דנלמד זה מן הכתוב דכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא וביום ההוא למה לי אלא ללמד ששביעי שלהן חל להיות בע''פ וביום ההוא דאינן יכולין לעשות הפסח ואעפ''י שטבלו והוזה עליהן אבל אם היה למחר היו יכולין לעשות והן שאלו אי מהני להו מה שטבלו ויכולין לשחוט עליהן לאכול לערב או לא וזה מדוייק מדשאלו ואמרו אנחנו טמאים לנפש אדם והא כבר כתיב שהיו טמאים לנפש אדם וידוע היה אלא ששאלו כמסתפקים ואמרו אמת שאנחנו היינו טמאים לנפש אדם אבל כבר טבלנו ואם כן למה נגרע לבלתי הקריב משארי טבול יום שיכולין לאכול לערב או דילמא שאני טבולי יום דטומאת מת ואמר להם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם לכם דייקא הואיל ואתם טבולי יום דמת ואם יכולין לשחוט עליכם לאכול לערב ואמר רחמנא ידחו לפסח שני:
ראה שלש. ולא חזי למיכל עד דמיית כפרה שוחטין עליו בשמיני שלו שחל בע''פ אפי' עדיין לא הקריב כפרתו והוא שנתן קרבנותיו לב''ד דליכא למיחש דילמא פשע שחזקה שאין ב''ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות:
שומרת יום כנגד יום. היא הרואה בתוך י''א יום שבין נדה לנדה שהן נקראין ימי זיבה ואם היא רואה בהן יום א' שומרת היא לספור ביום המחרת אם תראה עוד ושוחטין עליה ביום השני דכיון שכפרה מקצת היום מותרת היא לטבול ושוחטין עליה ואע''פ שמחוסרת הערב שמש דשמשא ממילא ערבא:
והזבה. שראתה ג' ימים רצופין בתוך הי''א יום היא זבה גמורה וצריכה שבעה נקיים ולהביא קרבן בח' שוחטין עליה בח' כדין הזב ותבא כפרתה עד שתחשך ותאכל:
רַב חוּנָא אָמַר. הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ וְאָמַר. עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִימָּנֶה אַחֵר עִמִּי. אֵין אַחֵר נִמְנֶה עִמּוֹ. הִפְרִישׁוֹ סְתָם. 61a כָּל מַה שֶׁיְּבוֹאוּ מִינּוּיָיו הֵן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. וְאִם יִמְעַ֣ט הַבַּ֘יִת֘. מְלַמֵּד שֶׁהֵן מִתְמָעַטִין וְהוֹלְכִין. בִּלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׂם אֶחָד מִבְּנֵי חֲבורָה הָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבורָה הַשְּׁנִייָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. בֵּין מִן הָרִאשׁוֹנָה בֵין מִן הַשְּׁנִייָה. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ אֶת הַפֵּסַח כְּמוֹת שֶׁהוּא. אִין תֵּימַר. כָּל מַה שֶׁיְּבוֹאוּ מִינּוּיָיו הֵן. הֵן בְּנֵי חֲבורָה הָרִאשׁוֹנָה הֵן בְּנֵי חֲבורָה הַשְּׁנִייָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ וּמָשַׁךְ יָדוּ וְנִמְנֶה אַחֵר עִמּוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב חוּנָה. כָּשֵׁר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זעוּרָא. פָּסוּל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב חוּנָה. הֶקְדֵּשׁ יָחִיד הוּא.וְהֶקְדֵּשׁ יָחִיד עוֹשֶׂה תְמוּרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זעוּרָה. הֶקְדֵּשׂ שׂוּתָפִין הוּא. וְאֵין הֶקְדֵּשׂ שׂוּתָפִין עוֹשֶׂה תְמוּרָה. נִמְנוּ עָלָיו מֵאָה בְנֵי אָדָם כְּאַחָתַ. רַב חוּנָה אָמַר. אִם יֵשׁ כְּזַית לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. כָּשֵׂר. וְאִם לָאו פָּסוּל. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא.. מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ [כְּזַית לְכָל אֶחָד וְאֶחָד] מֵהֶם. כְּשֵׂר. וְאָם לָאו. פָּסל. וְתַנֵּי כֵן. נִמְנוּ עָלָי וְחָֽזְרוּ וְנִמְנוּ עָלָי. עַד מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כְּזַית לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם. כָּשֵׂר. וְאִם לָאו. פָּסוּל.
Traduction
R. Houna dit: si après avoir mis de côté (fixé) la victime pascale, on déclare ne pas vouloir admettre d’autre personne avec soi, nul autre ne devra être admis; si, en la déterminant, on n’a rien dit, toute personne qui se présentera pourra être admise, comme si elle avait été comptée d’avance. - Mais, objecta R. Jacob b. Aha au nom de R. Zeira, est-ce bien là ce qui a été enseigné? N’est-il pas dit (296)''Tossefta à ce, ch. 7; Mekhilta, section Bô, ch. 3.'': de l’expression ''si la maison devient trop petite (297)''Littéral: Celui dont le ménage sera trop peu nombreux; (Ex 12, 4).'''', on déduit qu’il est permis à une compagnie de réduire successivement, pourvu qu’il reste un membre de la première compagnie (constituée lors de la fixation) et un membre de la seconde des adjonctions faites après cela; tel est l’avis de R. Juda (qui exige au moins deux présents); selon R. Yossé, il suffit d’un membre, soit de la première compagnie, soit de la seconde, pourvu que l’agneau pascal ne soit pas complètement abandonné et qu’il soit mangé. Or, s’il est déclaré que toute personne se présentant pourra être admise comme entrant en compte, pourquoi R. Juda tient-il à ce qu’il y ait un membre de la première compagnie et un de la seconde? En quoi cela importe-t-il? -Il y a une différence entre l’exposé de R. Houna et celui de R. Zeira au cas suivant: si, après avoir déterminé la victime pascale, on y renonce, puis on y revient, en s’adjoignant une autre personne, un tel procédé est permis selon R. Houna (puisqu’en principe, tout nouveau survenant est admis, et que la personne adjointe est supposée avoir fait partie du premier groupe); selon R. Zeira, la renonciation rend la victime impropre au service (ayant été tout à fait abandonnée).Il y a encore cette autre distinction: d’après l’un, cette consécration est celle d’un particulier et elle est susceptible d’échange (298)(Temoura 2, 1).; d’autre l’autre, elle est considérée comme faite par deux associés (par suite de l’adjonction du nouveau survenant), et elle n’est plus susceptible d’échange (restera sacrée). Si cent personnes se sont présentées d’un coup pour y prendre part, selon R. Houna, le sacrifice sera valable aussi longtemps qu’il y aura l’équivalent d’une olive pour chaque personne; au cas contraire, il sera sans valeur; selon R. Zeira, tous ceux qui reçoivent l’équivalent d’une olive auront rempli leur devoir, et les suivants ne l’ont pas rempli. C’est aussi ce qui a été enseigné: si, après le groupement une foule d’autres se sont présentées, aussi longtemps qu’il y a de quoi donner à chacun la valeur minimum d’une olive, le devoir est rempli; pour les autres, il ne l’est pas (ils devront se pourvoir ailleurs).
Pnei Moshe non traduit
ר''ה אמר הפריש פסחו וכו' אין אחר נמנה עמו. אע''פ שאח''כ רוצה לחזור בו ולימנות אחר עמו מפני שבשעת הפרשה לא היה דעתו אלא שיהא לו לבדו:
הפרישו סתם. שלא אמר אלא הריני מפריש זה לפסח:
כל מה שיבואו מינוייו הם. ואפי' הוא עצמו יכול לימשך ידו ממנו וא''צ שישארו מן הנמנין בתחלה עליו אלא כל הרוצה לבא ולהמנות עליו הרי זה מינוייו:
מתניתא אמרה כן. בתמיה וכי כך שנינו בבריית' דהתוספתא בפ''ז דדרשינן ואם ימעט הבית מלמד שהן מתמעטין והולכין והועתקה כאן בטעות וה''ג בתוספתא שם לעולם נמשכין והולכין ובלבד שנשתייר אחד מבני חבורה הראשונה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר בין מן חבורה הראשונה בין מחבורה אחרונה ובלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא שמעינן מיהת דלא פליגי אלא אם צריך שישתייר אחד מהחבורה הראשונה עליו ולר' יוסי מיהת צריך שאחר שנמשכו החבורה הראשונה והניחו א' מהם ונמנו עליו חבורה שנייה אע''פ שזה הנשאר בתחלה מהראשונה יכול הוא עכשיו ג''כ למשוך ממנו שהרי יש כאן מנויין אחרים עליו מ''מ כשירצו אף אלו השניים להמשך ממנו צריך שישאר אחד מהן עליו שלא יניחו להפסח כמות שהוא מבלתי מנויין והך ברייתא ע''כ בהפרישו סתם איירי שאם היה איזה תנאי בשעת הפרשה לאו הוו פליגי בה ר' יהודה ור' יוסי שהכל הולך אחר התנאי של שעת הפרשה והשתא קשיא לרב הונא כדמסיק ואזיל:
אין תימר וכו'. שאם תאמר בהפרישו סתם כל מי שיבא להימנות עליו ה''ז מינוייו א''כ הן הן חבורה הראשונה הן הן השנייה דמה לי אלו ומה לי אלו ואפי' לא נשתייר שום אחד מהן הא אמרת כל מי שיבואו מינוייו הן:
מה נפיק מביניהון. מה איכא עוד נ''מ מבינייהו דרב הונא ור' זעירא:
הפריש פסחו. סתם ומשך ידו ממנו ואח''כ נמנה אחר עליו על דעתי' דרב הונא כשר דהא לדידיה ע''כ לא ס''ל כהאי דר' יוסי בהתוספתא או דלא שמיע ליה דהא כל מי שיבואו מינוייו הן קאמר ולדעתיה דר' זעירא פסול משום שכשמשך ידו ממנו הניחו להפסח כמות שהוא וכר' יוסי נמי פסול:
על דעתה דרב הונא וכו'. ועוד איכא בינייהו דלרב הונא משכחת לה שיהא נקרא הקדש יחיד שזה מושך ידו ממנו ואח''כ נמנה האחר עליו וקיי''ל בריש פ''ב דתמורה שהקדש יחיד הוא עושה תמורה אבל לר' זעירא אין לזה למשוך ידו ממנו עד שימנה האחר בתחלה עליו וה''ז עכשיו כהקדש שותפין ואין הקדש שותפין עושה תמורה כדתנינן שם:
רב הונא אמר אם יש כזית לכל אחד ואחד כשר. דס''ל הואיל ונמנו עליו מאה כאחת צריך שיהא בו כזית לכל אחד ואחד מן המאה ואם לאו אע''פ שיש כזית לפחות ממאה לכל אחד ואחד פסול ור' זעירא ס''ל עד מקום שיש כזית וכו' כלומר בתר הנמנין עליו בראשונה אזלינן ועד מקום שיהא בו כזית לכלי אחד ואחד כשר ותני בהדיא בברייתא כן נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו וכו'. ואם מאה נמנו עליו כאחת נמי הדין כן שמשערין עד שיהא כזית לכל אחד וא' ולהם הוא כשר והשאר צריכין להמנות על פסח אחר ואין הפסח נפסל בשביל שאין בו כזית לכל אחד הנמנין עליו כאחת:
Psa'him
Daf 61b
משנה: הָאוֹנֵן וְהַמְפַקֵּחַ בַּגָּל וְכֵן מִי שֶׁהִבְטִיחוּהוּ לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין הַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן שֶׁהֵן יְכוֹלִין לוֹכַל כַּזַּיִת שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן. וְעַל כּוּלָּן אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן שֶׁלֹּא יָבִיאוּהוּ אֶת הַפֶּסֶח לִידֵי פְסוּל. לְפִיכָךְ אִם אֵירַע בָּהֶן פְּסוּל פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי חוּץ מִן הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל שֶׁהָיָה טָמֵא מִתְּחִלָתוֹ׃
Traduction
Pour l’homme en deuil (avant l’enterrement du mot), pour celui qui cherche un homme tombé sous un monceau de pierres (et dont on ne sait s’il est mort, ou vivant), pour celui qui a reçu la promesse d’être tiré de captivité à la fête, pour un malade ou un vieillard capable de manger au moins la valeur d’une olive, on pourra égorger l’agneau pascal. Toutefois, dans aucun de ces cas, on n’égorgera l’agneau pour cet individu seul, dont l’état précaire peut l’empêcher de manger, de crainte que le sacrifice pascal reste sans emploi et devienne impropre au culte. Aussi (en vertu de la validité lors de l’égorgement), s’il est arrivé un motif de défectuosité à l’un de ces hommes, ils sont dispensés de recommencer à la seconde Pâques, sauf celui qui cherchait un homme tombé sous un monceau et qu’il a trouvé mort, dont l’impureté l’avait atteint de suite (avant l’égorgement de la victime).
Pnei Moshe non traduit
מתני' האונן. כל זמן שלא נקבר המת וכן לאחר שנקבר כל אותו יום של המיתה קרוי אונן והלילה שלאחריו אין אנינות עליו אלא מדבריהם ולא העמידן דבריהם באונן במקום כרת גבי פסח ולפיכך שוחטין עליו דחזי למיכל לאורתא אחר שיטבול כדתנן לקמן בהלכה ח' ודוקא שמת לו המת אחר חצות שכבר נתחייב בקרבן פסח אבל אם מת לו מת קודם חצות אין שוחטין עליו אלא ידחה לשני:
והמפקח את הגל. שנפל על האדם ואין ידוע אם חי אם מת והוא חופר ומשליך האבנים לבקשו שוחטין עליו כל זמן שלא נודע שנטמא:
וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין וכו'. שוחטין עליהן ועל כולן שאמרנו אין שוחטין עליהן בפני עצמן. אלא עם חבורת אחרים הוא ששוחטין עליהן:
שלא יביאו את הפסח לידי פסול. האונן שמא מתוך טירדתו יטמא למתו ומפקח את הגל שמא ימצאנו מת ונמצא שהאהיל על הטומאה והחבוש בבית האסורין אע''פ שהבטיחוהו להוציאו שמא לא יוציאו אותו ובבבלי מוקי להא דדווקא בחבוש בבית האסורי' של עכו''ם שאין שומרין הבטחחן אבל אם היה בבית האסורין של ישראל כגון לכופו להוציא אשה פסולה שנשא או לשלם ממון אם הבטיחוהו להוציאו שוחטין עליו אפי' בפני עצמן דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ואם הבית אסורין הוא בתוך ירושלי' אפי' הוא של עכו''ם שוחטין עליו בפני עצמו דאפשר דמעייל ליה לפסח לבית האסורים ואכיל ליה התם וחולה וזקן אין שוחטין עליהן בפני עצמן שמא יכבד עליהם החולי והחולשה ולא יוכלו לאכול כזית:
לפיכך. הואיל ואין זה אלא משום חששא בעלמא ובשעת שחיטה וזריקה ראויין היו אף אם אירע להן פסול כמו שאמרנו פטורין הן מלעשות פסח שני:
חוץ מן המפקח בגל. ונמצא שמת הוא תחתיו שזה צריך לעשות פסח שני לפי שהיה טמא מתחלתו קודם שחיטה וזריקה שהרי האהיל על הטומאה משעה שהתחיל לפקח ודוקא שהיה גל עגול מבלי משך כלל כגון שהוא כמו עגול העמוד שבודאי האהיל עליו מתחלתו אבל אם היה גל ארוך ואפשר שבשעת שחיטה וזריקה עדיין לא האהיל על הטומאה פטור הוא מלעשות פסח שני:
הלכה: 61b תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. נִדְּה שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁמִינִי. בּוֹעֵל נִדָּה שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁבּוֹעֵל נִדָּה טָהוֹר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ.
Traduction
R. Hiya a enseigné (299)B., Yoma 6a.: pour une femme menstruée, on égorgera seulement la victime au 8e jour (à partir de ce moment seul, au soir, elle peut manger de ce qui est sacré); mais, pour l’homme ayant cohabité avec une femme menstruée, on pourra égorger la victime le 7e jour. Cette distinction prouve, dit R. Yossé, que l’homme ayant cohabité avec une telle femme pourra devenir pur (par le bain l’égal) dès le 7e jour (et la femme, ne pouvant se purifier qu’à la nuit, se trouve reculée d’un jour).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני רבי חייה נדה שוחטין עליה בשמיני. כלומר בשמיני אין בז' לא משום דנדה צריכה לטבול בלילה לאורתא דז' ועד דעבדא הערב שמש בשמיני לא חזיא למיכל:
הדא אמרה שבועל נדה טהור ביום ז' שלו. כלומר אע''פ שטמא שבעה כהנדה עצמה מ''מ יכול לטבול ביום השביעי ולהטהר דקיי''ל כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה וקמ''ל דלענין טבילה אין בועל נדה כנדה:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אַבָּא בַּר בַּר חָנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָה בְּשֶׂחַבְּשׁוּהוּ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם חַבְּשׁוּהוּ גוֹיִם. אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר. בְּנָתוּן חוּץ לִירוּשָׁלֵם. אַבָל בְּנָתוּן בְּתוֹךְ לִירוּשָׁלֵם. אֲפִילּוּ לֹא הִבְטִיחוֹ. כְּמִי שֶׁהִבְטִיחוֹ.
Traduction
R. Yossé b. R. Aboun, ou Aba b. R. Hana dit au nom de R. Yohanan: la Mishna (§ 6), en parlant de captif, entend celui qui est retenu par des israélites (pour un litige civil), mais non celui qui est retenu par les païens, car d’eux il est dit (Ps 144, 8): leur bouche profère le mensonge et leur droite ne se lève que pour le parjure. Quant à la promesse donnée au captif, il s’agit de celui qui se trouve hors de Jérusalem: mais s’il se trouve à l’intérieur, même sans avoir reçu de promesse, il pourra être compté dans un groupe (puisqu’on peut lui faire passer sa part).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. דקתני מי שהבטיחוהו להוציא מבית האסורים שוחטין עליו בשחבשוהו ישראל והבטיחוהו להוציאו שהן שומרין הבטחתן אבל בחבשוהו עכו''ם אשר פיהם דבר שוא וגו' ואין סומכין על הבטחתן:
בנתון בבית האסורין חוץ לירושלים. אבל אם הוא בתוך ירושלים אפי' לא הבטיחו להוציאו דינו כמו שהבטיחוהו ושוחטין עליהן שהרי יכולין להביא הפסח לבית האסורין ויאכלו שם:
רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּקַדְמִיתָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. יִשְׂרָאֵל עָרֵל מַזִּין עָלָיו. וְלָא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. תַּנָּא רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. נֶאֱמַר כָּאן וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשׂוֹתוֹ. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אָז֭ יֹ֥אכַל בּֽוֹ. מַה אָז שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עַד שֶׁיְּהֵא כָשֵׂר בִּשְׁעַת אֲכִילָה. אַף אָז שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עַד שֶׁיְּהֵא כָשֵׂר בִּשְׁעַת (אֲכִילָה) [שְׁחִיטָה].
Traduction
R. Yona et R. Yossé disent tous deux: autrefois, l’on avait dit que, même par un israélite non circoncis, on peut répandre l’aspersion (300)Cf. ci-après, 8.; mais nous savons qu’une telle parole est non avenue (que cela n’est pas). R. Simon b. Zabdi a enseigné devant R. Ila: comme il est écrit d’une part (Ex 12, 48): alors il pourra s’approcher pour l’accomplir et d’autre part (ib. 44): alors (après la circoncision) il en mangera; on établit une analogie entre les deux termes alors; comme le premier indique qu’il faut être en état (apte) d’en manger, de même le second terme indique que, pour l’égorger, il faut aussi être en état propre à accomplir cet acte (à savoir d’être circoncis).
Pnei Moshe non traduit
בקדמיתא. מעיקרא הוינן אמרין ישראל ערל מזין עליו וכדאמר ר' יוחנן בשם ר' בנייה לקמן בסוף פרקין שהערל מקבל הזאה:
ולא הוינן אמרין כלום. עכשיו נודע לנו שלא אמרנו כלום וכדשמעינן מדתנא ר' סימון דלקמיה:
נאמר כאן במילת זכרים המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו. ונאמר להלן במילת עבדים ומלתה אותו אז יאכל בו מה אז שנאמר בעבד עד שיהא כשר בשעת אכילה שהרי אז יאכל בו כתיב וא''כ צריך שיהא ראוי לאכילה ואם נטמא כשהיה ערל אינו מקבל הזאה עד שימול דהכי משמע שהמילה היא מכשרתו מכל דבר המעכב אכילה כגון שהיה ג''כ טמא ולא נטהר אלא עד שעה שימול אף אז שנאמר במילת זכרים עד שיהא כשר בשעת שחיטה מכל דבר המעכב אכילה וכלומר שאף שמצינו שהערל משלח קרבנותיו ואם ימול אח''כ יכול לאכול לערב קמ''ל בפסח שאם היה טמא דבעינן שיטהר אחר שימול וקודם שחיטה ולאפוקי אם ירצה להטהר ולקבל הזאה כשהוא ערל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source